כוח עליון – המשאיות החזקות על הכביש

מלכת הכביש ד'היום: וולוו FH16 עם 750 כ"ס. המשאית הסדרתית החזקה בהיסטוריה

מלכת הכביש ד'היום: וולוו FH16 עם 750 כ"ס. המשאית הסדרתית החזקה בהיסטוריה

לפני 30 שנה הדהימה סקניה השבדית את עולם הרכב הכבד עם משאית שלראשונה חצתה את מחסום 400 הסוסים; ל-142 V8 החדשה (1982) היו 420 כ"ס ממנוע 14.2 ליטר – יותר מלכל משאית אחרת באותה העת בייצור סדרתי. 13 שנה קודם לכן (1969) היתה זו גם כן סקניה – ה-140 – שהיתה למשאית הראשונה שמנועה הציע 350 כ"ס חסרי תחרות בשעתו; למעשה סקניה אחזה – עם מנוע ה-V8 בנפח 14.2 ליטר – בתואר ה"משאית החזקה בייצור סדרתי" במשך 15 שנה, עובדה שתרמה רבות לביסוס מעמדה של היצרנית השבדית באירופה והפיכת השם 'סקניה' לשם נרדף למשאית חזקה מאוד – ואמינה. הסלוגן King of the Road לא מלווה את המותג במקרה.
סקניה LB 140 מ-1969 על 350 סוסיה; שמרה על התואר "המשאית החזקה בעולם" שמונה שנים! מאז אחזה סקניה שבע פעמים בתואר 'המשאית החזקה בעולם בייצור סדרתי', מובילה על פני וולוו ש"זכתה" בתואר שש פעמים "בלבד"...

סקניה LB 140 מ-1969 על 350 סוסיה; שמרה על התואר "המשאית החזקה בעולם" שמונה שנים! מאז אחזה סקניה שבע פעמים בתואר 'המשאית החזקה בעולם בייצור סדרתי', מובילה על פני וולוו ש"זכתה" בתואר שש פעמים "בלבד"…


חשוב לזכור שבאותה העת – תחילת שנות ה-80' – טווחי ההספק המקובלים אצל ה'כבדות' נעו בין 200 ל-300 כ"ס, והמספר '420' נראה לרבים כהגזמה. אבל הכוח כנראה משכר. שפע הילוכים, צמיגים חדישים ומומנט עוקר סלעים אפשרו הובלת מטענים במשקל, במהירות ובקלות שטרם נראו. תגובת המתחרות, יחד עם תשומת הלב לה זכתה כל משאית חדשה שלה היו הכי הרבה סוסים במנוע, הסירו כל ספק: מרוץ החימוש החל.
סקניה LB141 מ-1977. ירשה את התואר מהדגם הקודם לה בשושלת, ה-LB 140

סקניה LB141 מ-1977. ירשה את התואר מהדגם הקודם לה בשושלת, ה-LB 140

"הכי חזק" = כבוד והכרה
ב-1984 זכתה יצרנית משאיות איטלקייה אנונימית יחסית, שהוקמה פחות מעשור קודם כן, לתשומת לב עולמית עם ה-TurboStar החדש שהציע אף הוא 420 סוסים. Industrial Vehicles Corporation – או IVECO בשמה המוכר יותר, נוצרה מאיחוד ומיזוג בין מספר יצרניות, בהן פיאט, מאגירוס דויץ ו-OM. ה-TurboStar היה הפרי הפיתוח העצמאי המלא הראשון של החברה והמשאית הכבדה הראשונה בהיצע, לאחר שקברניטיה קיבלו החלטה אסטרטגית "ללכת בגדול". כאשר הושקה היתה למשאית החזקה בעולם, למרות שהספקה היה זהה להספק הסקניה 142 מ-1982; מנועה היה הגדול במשאית בייצור סדרתי – 17.2 ליטר – והמומנט המרבי קבע סטנדרט משלו עם קרוב ל-194 קג"מ. מהנדסי איווקו שיפרו את המנוע (התעשייתי) המקורי מבית פיאט בעיקר באמצעות התקנת מגדש טורבו כפול – המילה האחרונה באותה התקופה – ובכך התאפשר לקבל את המומנט האימתני כבר ב-1,100 סל"ד. מי שרצה באותה העת את ה"סוס" הגורר החזק בשוק, ידע אל מי לפנות. פתאום כולם הכירו את איווקו ונראה כי מהלך זה מכה גלים עד עצם היום הזה בקיבוע מעמדה של היצרנית האיטלקייה.

סקניה 142 מ-1982 בשלב הניסויים

סקניה 142 מ-1982 בשלב הניסויים


הוצאת הספקים גבוהים ממנועי הטורבו-דיזל הגדולים היתה גם בשעתו משימה לא קשה מדי. בל נשכח שלא מעט ממנועי המשאיות הכבדות היו ואריאציות של מנועים ששימשו כלים חקלאיים, כלי צמ"ה, גנרטורים או אף ספינות ואוניות, ושם הספקיהם היו לעיתים גבוהים לאין שיעור. הבעיה היתה בניצול אותו הכוח, העברתו אל האספלט בבטחה, ואז – כמו היום – היוותה בעיה זו "נשק" בידי המתנגדים לעודף הכוח במשאיות. הוולוו F16 מ-1987, לדוגמא, היתה שיאנית ההספק בזמנו עם 465 כ"ס, ובתנאים מסוימים חשו לא מעט נהגים שזה כמעט יותר מדי. לא חלפה שנה והיריבה המרה מבית – סקניה – השיקה את ה-R 143 עם …470 כ"ס, שלמרות מומנט נמוך משל הוולוו (כ-198 לעומת למעלה מ-204 קג"מ בוולוו) הוכתרה כ"משאית החזקה בייצור סדרתי". חמישה כ"ס הספיקו… כיום ברור מעל לכל ספק שידם של אנשי השיווק אצל שתי היצרניות היתה במעשה, ולא בכדי חולקות שתי יצרניות צפוניות אלה ביניהן לסירוגין את חגורת האליפות.
מרצדס כמעט ולא השתתפה במירוץ החימוש, אך עם ה-1844 מ-1985 היא הצליחה להחזיק בתואר במשך שנתיים

מרצדס כמעט ולא השתתפה במירוץ החימוש, אך עם ה-1844 מ-1985 היא הצליחה להחזיק בתואר במשך שנתיים

וולוו F16 מ-1987; 465 כ"ס הספיקו לשיא עולמי

וולוו F16 מ-1987; 465 כ"ס הספיקו לשיא עולמי


אבל, כמובן שלא רק השבדים דחסו עוד ועוד סוסים למשאיות הכבדות שלהם. מרצדס – יצרנית הרכב הוותיקה בעולם, ויצרנית המשאיות הגדולה בעולם – הציעה תמיד ארסנל רחב במיוחד של משאיות ששמן הלך לפניהן. למרות הוותק והפריסה העולמית הרחבה, נסחפו מעת לעת גם במרצדס אל מירוץ החימוש ופה ושם אף החזיקו אנשי החברה משטוטגרט בתואר הנכסף. ב-1985 בצעה המרצדס 1844 "איגוף אנכי" לצמד האיטלקייה והשבדית שהתכתשו על התואר עם 420 הסוסים שכל אחת מהן התהדרה בהן, עם הספק מרבי של 435 כ"ס.
מרצדס 1850 מ-1990. V8 בנפח 14.6 ליטר עם 503 כ"ס הספיקו לחגורת אליפות, גם אם לזמן קצר

מרצדס 1850 מ-1990. V8 בנפח 14.6 ליטר עם 503 כ"ס הספיקו לחגורת אליפות, גם אם לזמן קצר

1993: עם היורוסטאר הפכה איווקו בפעם השנייה למחזיקת תואר "המשאית החזקה בעולם"

1993: עם היורוסטאר הפכה איווקו בפעם השנייה למחזיקת תואר "המשאית החזקה בעולם"

לא חלפו שנתיים וגרמנייה נוספת עלתה לפודיום, אף היא שחקנית עולה בליגת העל – מ.א.ן. ה-19.462 מ-1987 הציעה 460 כ"ס אך עוד בטרם הספיקו שם לפתוח את השמפנייה – הגיעה שוב מכה מצפון, שוב משבדיה, אך הפעם מבית וולוו. הכוח החדש בליגה הכבדה השיק את ה-F16 עם 465 כ"ס ממנוע שישה צילינדרים "בלבד", מנוע כה מוצלח עד שבסיסו נותר לשרת את דגמי העל של וולוו עד היום. שנות ה-80' הסוערות החלו עם 388 הסוסים של הסקניה 141 מ-1981 והסתיימו בספירה אחרת לגמרי, עם 480 הסוסים שהציעה הוולבו F16 מ-1989. קו 500 הכ"ס – מספר כמעט דמיוני בשעתו – היו ממש מעבר לפינה.

ומה עם אמריקה?
מי מכם התוהה "איפה כל השאר" לא תוהה בכדי; העמדת משאית אמריקאית קלאסית בשעתו (כמו גם כיום) לצד משאית אירופאית כבדה יכולה להטעות.

המשאית הכבדה החזקה ביותר כיום בארה"ב היא מתוצרת מאק, עם 605 כ"ס. למ.א.ן כבר היו גרסאות עם 600 כ"ס לפני 15 שנים...

המשאית הכבדה החזקה ביותר כיום בארה"ב היא מתוצרת מאק, עם 605 כ"ס. למ.א.ן כבר היו גרסאות עם 600 כ"ס לפני 15 שנים…

מפלצות הכרום האדירות, בעלות הארובות מצופות הכרום נראו אמנם מפחידות, אך עם כל הכבוד נאלצו להרכין ראש אל מול פאר היצירה האירופאית בכל הקשור להספק – ולביצועים. בארה"ב הדרכים על פי רוב רחבות, שטוחות ונוחות יותר והמנועים הגדולים והכבדים הספיקו – ומספיקים גם כיום – לכל מטרה.
בפעם האחרונה בה היתה משאית מרצדס החזקה בייצור סדרתי היתה ב-1994 עם ה-1853

בפעם האחרונה בה היתה משאית מרצדס החזקה בייצור סדרתי היתה ב-1994 עם ה-1853

כאשר משאיות אירופאיות התהדרו ב-400, 500 ו-600 כ"ס הן כבר היו ליגה משל עצמן, ועל אחת כמה וכמה החווירו לצד נתונים אלו יצרניות משאיות משאר העולם, כמו רוסיה, סין, יפן, דרום אמריקה וכיו"ב. אופי השימוש באירופה, דווקא המרחקים ה(יחסית) קצרים יותר, המבנה הטופוגרפי הכולל עליות, ירידות ופניות חדות כמו גם – יש להודות – יתרון טכנולוגי שהצטבר באירופה בתחום המנועים ביחס לארה"ב הם שהובילו ל"יתרון" אירופאי זה. סדרה R144 של סקניה מ-1995; עד 530 כ"ס
מ.א.ן TGA עם 660 כ"ס מ-2005

מ.א.ן TGA עם 660 כ"ס מ-2005


מתחילת שנות ה-90' ועד היום נדמה שמרוץ החימוש תפס תאוצה חזקה מתמיד; ב-1990 נחצה לראשונה רף 500 כוח הסוס עם מתחרה חדשה בליגת העל – רנו. ה-AE של אותה השנה הציג 503 כ"ס גאים והכניס גם את רנו ברגל בטוחה לליגה העליונה של המשאיות. המעניין הוא שבאופן חריג רנו עשו זאת עם עזרה אמריקאית, שכן מנוע ה-V8 האימתני "הושאל" ממאק, וטופל בצרפת על מנת להגיע לרף ההספק דנן. מרצדס הבליחה באותה השנה שוב אל הפסגה עם ה-1850 שהתפאר בדיוק באותו ההספק כמו הרנו והשתיים האלו שמרו על מעמדן כחזקות בעולם עד 1993; כמעט לאחר עשור חזרה איווקו אל הפסגה, הפעם עם היורוסטאר, לו 514 סוסים. שנות ה-90' התאפיינו בכניסת תקני יורו לעניינים, מה שסיבך ואף עיכב במעט את מרוץ החימוש, אך היצרניות דילגו חיש מהר גם מעל למשוכה זו והמרוץ נמשך במלוא עוזו; העשור הסתיים עם שליטה של מ.א.ן בליגת האלופות, הודות ל-33.603 שהושקה ב-1997, שהיתה למשאית הראשונה בהיסטוריה שהציעה 600 כ"ס.
מתחילת שנות ה-2000 – ועד היום – נשלטת ליגת העל של המשאיות הכבדות על ידי השבדים (וולוו וסקניה), כאשר רק פעמיים, ב-2005 ו-2007 חטפה מ.א.ן הגרמנייה את הגביע, אך לזמן קצר בלבד. וולוו חצו את קו 700 הסוסים ב-2009 וכשכבר נדמה היה שזהו, לא צריך יותר, הציגה סקניה – שנה מאוחר יותר – את ה-R 730 עם 730 סוסים. ה-King of the Road נותר King פחות משנה, כאשר וולוו חשפה את האלופה הנוכחית – ה-FH16 עם 750 כ"ס…

1,000 כ"ס – אחלה יחסי ציבור…
אנליסטים צופים שלא ירחק היום – יש המאמינים שתוך פחות מעשור – ונראה משאיות עם 1,000 כ"ס, ואף יותר. משאיות העל, החזקות ביותר, הן לאו דווקא הנמכרות ביותר אצל כל יצרן, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתקופה בה החיסכון הוא צו השעה. אז למה אנו בעצם עדים למירוץ החימוש הזה? מי באמת צריך את זה? למי הוא טוב או נחוץ?

מ.א.ן TGX 18.680 מ-2007

מ.א.ן TGX 18.680 מ-2007


כמו בכל תחום מוטורי אחר, גם כאן עיקר התשובה טמון בשיווק, ביחסי הציבור. הרי ברור שעוד 20 סוסים לכאן או לכאן לא באמת משנים משהו וניתן להניח שגם 600 כ"ס "בלבד" יספיקו לכל מטרה; לא צריך באמת 700 או 750 סוסים. אבל, את 'הכי גדול' יש רק לאחת, ומסתבר שרבים רוצים להרגיש שהם נוסעים במשאית הכי חזקה על הכביש. ואם לא בה עצמה, לפחות ב"אחות" הצעירה או בבת המשפחה למלכת המשאיות.
נדבך נוסף, חשוב לא פחות, הוא המרוץ הטכנולוגי. כפי שיצרניות רבות עוסקות במרוצי מכוניות מתוך מטרה של יחסי ציבור אך גם האצת הפיתוח הטכנולוגי – ובל נשכח שהרבה ממערכות הבטיחות וטכנולוגיית המנועים המוכרים לנו כיום בכל מכונית החלו דרכן במסלול – כך גם יצרניות המשאיות.
צריך או לא, יעיל או לא – זה לא ממש משנה. מה שבטוח הוא שהליגה העליונה של קטרי הכביש תמשיך לספק מתח ועניין.