רגע של היסטוריה: סמיטריילר דיזל הראשון

לרובנו נראה השילוב בין משאית "סוס" – גורר – ונגרר ("סמיטריילר) כטבעי ומובן מאליו. מסתבר שרק כ-40 שנה מהמצאת המשאית הראשונה חשבו בחברת מרצדס-בנץ הגרמנית להפריד בין המטען לבין המשאית. התוצאה: הולדת הסמיטריילר המודרני הראשון, המונע במנוע דיזל. בפברואר 1933 הושקה סדרת ה-LZ המהפכנית שכללה שלושה דגמים שונים בקטגוריות הטענה של ארבע, שש או שמונה טונות. גרמניה נמצאה באותם הימים בתנופת פיתוח אדירה שכללה בין היתר רישות המדינה בכבישים חדשים ובאוטובנים המפורסמים (האוטוסטרדות הראשונות). סדרה LZ החדשה של מרצדס בהחלט קבעה סטנדרטים משלה. היו אלו משאיות קלות שהציעו כושר הטענה וגרירה של למעלה מפי שניים ממשקלן העצמי. המשקל הנמוך אפשר גם שימוש במנועים קטנים וחסכוניים יותר בהשוואה למתחרות. הסדרה צוידה בחידושים רבים נוספים: המנוע היה הדיזל הראשון (3.8 ליטר, 55 כוח-סוס) שפעל בסיבובי מנוע גבוהים (מעל 2,000 סל"ד), בגיר היו 8 הילוכים עם שני יחסי העברה והנדסת אנוש מעולה.
להפרדה בין הגורר לנגרר היו מספר יתרונות ברורים נוספים. ראשית: הודות לשלושה סרנים הנושאים בעומס, והמחולקים לאורך כל המשאית והנגרר, ניתן היה להעמיס יותר משקל באופן בטוח יותר. היה כמובן היתרון שבניתוק הנגרר (לצורך הטענה או פריקה) כאשר באותו הזמן המשאית הגוררת יכלה להמשיך לעבוד. אחרון חביב: חוקי שקילה מוזרים בגרמניה באותה העת קבעו כי משקל המשאית נמדד אך ורק מתחת לגלגלי המשאית הגוררת, תוך התעלמות מוזרה מהנגרר.
היצע דגמי המשאיות של מרצדס גדל מאוד עם ה"סמיטריילרים" החדשים, והפך למגוון ולרחב בעולם. מנועי הדיזל החסכוני יחד עם סיום תקופת השפל הכלכלי הקשה בגרמניה הפכו משאיות אלו ללהיט בן לילה, ותרמו להפיכת מרצדס בנץ לאחד הגורמים החשובים והדומיננטיים עד היום בעולם המשאיות. על בסיס "סוסים ועגלות" ממונעים אלו ייצרו אוטובוסי-ענק שהנגרר הוסב להובלת עד 170 נוסעים בכבישים הארוכים החדשים של גרמניה. המשאיות עצמן שימשו בסיס לאוטובוסים הד-קומתיים הראשונים בגרמניה (1935) והיו לחלק חשוב בהפיכת מרצדס-בנץ גם למובילה עולמית בענף האוטובוסים.