רגע של היסטוריה: האוטובוס הראשון

האוטובוס הראשון היה רחוק מלהיות נושאת נוסעים מפוארת ומפונקת. הוא גם לא הוביל נופשים עליזים אל אתרי הרגיעה שלהם. זה היה אוטובוס קווי פשוט ובסיסי, שהוביל נוסעים בין העיירה הגרמנית זיגן לכפרים נטפן ודויץ. זיגן, כיום, נמצאת במרחק חצי שעת נסיעה מהעיר קלן. בסוף המאה ה-19 היה זה זמן נסיעה ארוך בהרבה. העיירה זיגן ממוקמת במרכז חבל ארץ כפרי יפהפה, משופע גבעות ונחלים, ומוקפת כפרים וחוות רבות. כרכרת הדואר שעברה בין הכפרים היתה מוגבלת במקומות נסיעה, איטית ומאוד לא נוחה. אל אלו שגרו "קרוב" יחסית לעיר כבר לא נותר מקום בכרכרה ולא היה זה נדיר לראות עובדים פוסעים במשעולי האזור 10 ואף 15 ק"מ מדי בוקר לעבודה, ובערבו של יום בחזרה הביתה.
כל זאת השתנה בבוקר ה-18 במרץ, 1895, בשעה 6:25 בדיוק. בדיוק בשעה זו צלצל הפעמון והאוטובוס הראשון – מיניבוס, למען הדיוק – מתוצרת קרל בנץ מהתחנה בדויץ לכיוון זיגן, נושא עימו שמונה נוסעים נרגשים. הדרך הארוכה בין שתי העיירות נמשכה שעה ועשרים דקות בלבד, הודות למנוע חמישה כוח-הסוס שאפשר נסיעה במהירות 15 קמ"ש. הבנץ התבסס מבחינה טכנולוגית על הויקטוריה. מנוע ארבע פעימות חד-צילינדרי הותקן מאחור והניע את הגלגלים האחוריים באמצעות שרשרת. המרכב נקרא 'לנדאו', על שם סגנון מרכבים שהיה מקובל בכרכרות סוסים בשם זה וניתן היה להזמינו עם גג נפתח או סגור.

מחיר הנסיעה, אגב, היה 70 פפניג – לא מעט כסף באותה העת, בעיקר נוכח העובדה שבקטעים מסוימים, תלולים במיוחד, נאלצו הנוסעים לצאת ולדחוף. כל אלו התקבלו כנראה יפה, שכן עוד במהלך אותה השנה הוכנס האוטובוס השני לשירות – באותו הקו. אבל, זמן קצר לאחר מכן נאלצו היזמים להפסיק את קווי השירות הללו, שכן הדרכים היו קשות מדי ובלתי עבירות בחורף. במקומות רבים אחרים נפתחו קווי אוטובוס שהלכו ופרחו, בשלב זה גם הודות לאוטובוסים מתוצרת דיימלר.