ג'יפ קלאסי – מודל 2018 (וידאו)

כבר בסוף שנות ה-40 קיבלה מהינדרה ההודית – קונצרן רב תחומי ענק – זיכיון מחברת וויליס האמריקאית לייצר בהודו את ה'ג'יפ' (Jeep); בניגוד לג'יפ האמריקאי המקורי (שיוצר, אגב, בכמויות ענק בזמן מלחה"ע על ידי מספר חברות, ביניהן פורד) מטרת ייצור הג'יפ ההודי היתה שלווה יותר, ועיקרה להציע רכב בסיסי קשוח, עביר ועם יכולות לעזור בעבודות שדה מגוונות – ובמחיר תחרותי, כמובן לשוק האזרחי. מאז מיוצר בהודו הג'יפ תחת שם המותג מהינדרה במספר גרסאות, כאשר העיצוב והמבנה הבסיסיים נותרו למעשה ללא שינויים מהותיים מאז שנות ה-50.

מהינדרה נמצאת כבר זמן מה בהליך פלישה מצליח לצפון אמריקה עם הטרקטורים החקלאיים שהיא מייצרת; הסטנדרט שמספיק עבור השוק ההודי לא עומד בקנה אחד עם הסטנדרט המצופה בארה"ב ובקנדה מטרקטור מתקדם, ולכן הקימה מהינדרה מפעל לייצור טרקטורים בצפון אמריקה שהוא מנותק כמעט לגמרי ממורשת הטרקטורים הבסיסיים (מאוד) המוצעים על ידה בהודו, עם מחלקות פיתוח, עיצוב, שיווק ומכירות אמריקאיות לכל דבר.

אנשי השיווק החרוצים של מהינדרה "גילו" לפני זמן לא רב שיש להם "אוצר" קטן תחת היד, בדמות ה"ג'יפים" שהחברה מייצרת; "אוריגינל משנות ה-50' – מודל 2018", אם תרצו… ולא מדובר כאמור בחיקויים או ברפליקות מודרניות אופנתיות, אלא בדבר ה(כמעט) אמיתי, שכאמור נראה כיום כתזכורת מן העבר, כאשר למהינדרה הזכויות החוקיות המלאות לייצר כלי רכב כאלו בעיצוב זה. זאת ועוד: לשם הפצתו של ה"ג'יפ ההודי" בצפון אמריקה הקימה מהינדררה מפעל באיזור דטרויט, שם מיוצר הג'יפ Made in the USA!

הביקוש הגואה בצפון אמריקה, ובעיקר בארה"ב, לג'יפים קלאסיים, ובמקביל לכך עליית מחירי ה'אוריגינלים' שעוד נוסעים, הובילו להחלטה להציע את הג'יפ של מהינדרה גם בצפון אמריקה. בבסיס מדובר ב'דבר האמיתי', לבטח בעיצוב, ולמעט האיסור להשתמש בשם המפורש (למהינדרה אסור לשווק את הג'יפים שלה תחת השם 'ג'יפ' או Willys), וככזה מוצעת כאן טכנולוגיה לא-הכי-מתקדמת בהשוואה לסטנדרט כיום, אבל רכב כזה לא נמדד לפי הקדמה הכלולה בו, אלא לפי קרבתו הגנטית למקור. ואת יש כאמור ובשפע…

מהינדה מציעה אם כן את ה-Roxor בצפון אמריקה, וקל להודות שבמבט ראשון – ואולי גם במבט שני – מדובר ב'דבר האמיתי'. הפרופורציות, העיצוב, הטכנולוגיה העתיקה וכל החבילה הם ג'יפ מקורי לכל דבר; המנוע הוא טורבו-דיזל 4-צילינדרי צנוע ופשוט (ככל הנראה מתוצרת מהינדרה; המקור לא נמסר) בנפח 2.5 ליטר המייצר 62 כ"ס צנועים בהתאם. תיבת ההעברה כוללת 5 הילוכים ושני יחסי העברה (כולל הילוך ראשון נמוך במיוחד), ניתן לשלב ולנתק את הגלגלים הקדמיים למאמץ, הקפיצים – כולם – הם מסוג 'עלים' והאבזור יכול לרשום סטנדרטים חדשים תחת ההגדרה 'צניעות'; בין היתר מוצעים כאן צמד מושבים בלבד, כסטנדרט, כאשר השטח מאחור מיועד להטענה. ג'יפ קלאסי לכל דבר ועניין. משקל הרכב הוא 1,360 ק"ג והוא מסוגל לגרור – חוקית – כמעט 1,600 ק"ג ולשאת בארגז המטען הזעיר מאחורי צמד המושבים עוד 160 ק"ג. במיליים אחרות – יש כאן גם פוטנציאל לשמש סוס עבודה קומפקטי במשק או בחווה.

בזמן שג'יפ חדש יעלה בארה"ב החל בכ-30,000$ בגרסתו הבסיסית ביותר, מציעה מהינדרה את ה"ג'יפ" שלה בפחות מחצי המחיר. רק לסבר את האוזן – מדובר במחיר שדומה למחירי UTV המיועדים לעבודה, דוגמת פולריס ריינג'ר או קוואסאקי מיול… וכאן מגיע ה-Catch הקטן: כמו רכבי ה-UTV דנן, כך מורשה גם הג'יפ ההודי לתנועה רק בשטח. הוא אסור לתנועה על כביש ציבורי, והמהירות המרבית המוגבלת ל-72 קמ"ש מהווה תזכורת נוספת לכך.
יהיה מעניין לראות כיצד יצליח ה'ג'יפ' של מהינדרה בצפון אמריקה, כאשר למעשה מדובר במוצר ייחודי עם לא מעט קסם ופוטנציאל תחרותי של ממש – בעיקר הודות למחיר – להתחרות מול רכבי ה-UTV העדכניים, שהולכים ונעשים משוכללים, חזקים, מורכבים ו…יקרים מדי שנה. מי שחובב את הז'אנר יתקשה למצוא כיום אלטרנטיבה מפתה יותר. לצערנו מהינדרה אינה מיוצגת בארץ, ואפשר רק לנחש איזה פוטנציאל היה ל"ג'יפ אספנות מקורי" מודל 2018 שהיה מוצע כאן במחיר של פולריס ריינג'ר…